נדלר אורן נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח

החלטה

התובע יליד 1969 עתר בתובענתו לחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו כנטען בת.ד. מיום 29.5.06 המהווה גם ת.ע.

הצדדים הגיעו להסכמה מחוץ לכתלי ביהמ"ש לפיה הם ממנים את ד"ר גבריאל מוזס כמומחה בתחום האורטופדי וחוות דעתו תחייבם גם במסגרת ההליכים המשפטיים בנשוא התאונה כאילו היא על פי מינוי של ביהמ"ש לפי תקנה 7 לתקנות. (הסכם מיום 16.10.07 מצורף לכתב ההגנה).

הצדדים הגישו את חוות הדעת אשר על פיה נבדק התובע ע"י המומחה ביום 14.1.08 ועיקרי מסקנותיו הן כי התובע סבל משבר מרוסק של עצם הזרוע הפרוקסימלית אשר טופל ניתוחי. ניתוח אחד לקיבוע פנימי ושני להוצאת הקיבוע ושחרור הדבקויות וכונצרופלסטיה ואקרומיופלסטיה. לאחר פיזיוטרפיה ממושכת השתפר טווח התנועה אך נותר עם הגבלה בינונית בתנועות, ירידה בכח וכאבים תמידיים לדברי הנבדק. המומחה מציין כי בבדיקה הגופנית של ע"ש גבי מותני וצווארי לא מצא הגבלה בתנועות חרף תלונותיו. המומחה מוסיף כי בבדיקה גופנית נמצאה הגבלה מסוימת בתנועות הכתף אשר משתנה בטכניקות שונות של הבדיקה מה שהעלה תהייה גם לענין אמינות הנבדק ושיתוף הפעולה שלו עם הבדיקה.

המומחה מציין כי בצילומים עדכניים שבפניו הודגמו שינויים ניוונים פוסט-טראומתיים ניכרים לאחר שבר. המומחה העריך קיומה של נכות לצמיתות בת 20% בגין שינויים ארטרוטים ניוונים לאחר שבר בעצם הזרוע הפרוקסימלית עם השפעה בינונית על כושר הפעולה הכללית וקיומה של הגבלה בינונית בתנועות, שיעור הנכות הוערך לפי סעיף 35 (1) (ג) לתקנות.

התובע ביקש לחקור את המומחה על חוות דעתו כהליך מקדמי להבאת ראיות כוללת, ונעתר.

בבקשתו ציין התובע כי הוא סבור שחוות הדעת של המומחה "אינה משקפת נאמנה את נזקיו" והוסיף כי במל"ל נקבעה נכותו בשיעור 35% (נקבעה ב 1.2.09).

ביום 10.6.09 העיד המומחה והשיב לשאלות ב"כ הצדדים. בסיום העדות הודיע התובע כי הוא מבקש שהות לשקול הגשת בקשה לבדיקה חוזרת או לראות את קביעת המל"ל כקביעה מחייבת. בהמשך ביקשו הצדדים אורכה לקיים מו"מ לסיום ההליך בפשרה.

התובע עותר למנות מומחה רפואי אורתופדי נוסף ולחלופין להורות למומחה לערוך בדיקה חוזרת ועדכנית של התובע. עיקרי טענותיו הן הפער בין הערכת שיעור הנכות במל"ל לעומת שיעור הנכות שבחוות הדעת וסוגיות לא פתורות או פגמים בחוות הדעת אשר יקשו על היושב בדין לקבוע את נכות הנפגע וצרכיו. התובע טוען כי מעדות המומחה עולה שהוא לא ביצע לתובע בדיקת דלדול שרירים המהווה בדיקה חשובה וחיונית. לא השתמש בסעיף ליקוי מתאים למצבו, מצבו חמור מהמצוין בחוות הדעת ואף יוחמר בעתיד מבלי שהדבר נלקח בחשבון בחוות הדעת ואשר אינה משקפת את מצבו היום, הממצאים והערכת הנכות בחוות הדעת אינם עולים בקנה אחד עם ממצאים והערכת נכות בחוו"ד אחרת של אותו מומחה לגבי נבדק אחר. התובע טוען איפוא כי חוות הדעת "לבדה" אינה מספקת "תמונה" מלאה של מצבו.

הנתבעת מתנגדת לבקשה בתגובתה והתובע השיב.

לאחר שעיינתי בכלל כתבי הטענות בחנתי את חוות הדעת של המומחה המוסכם ועדותו וכן את המוצגים לא מצאתי כי התובע הניח בסיס, בעובדה ובמשפט, המצדיק מינוי מטעם ביהמ"ש של מומחה נוסף בתחום האורטופדי וכן לא מתן "הוראה" למומחה לערוך בדיקה חוזרת או חדשה של התובע.

לא אחת יש פער בין ממצאים והערכה של מומחה בחוות דעתו לבין ממצאים והערכה בעדותו וכן פער בין כל אלה לבין ממצאים וקביעה של נכות בפסק דין שהרי "בית המשפט ולא המומחה הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות, שנמסרו לחוות דעת של המומחה..." (ע"א 16/68) ונאמר "הלכה מושרשת היא, כי בית המשפט אינו מחויב לאמץ כ"כזה ראה וקדש" את המלצותיו של המומחה הרפואי. ההכרעה הסופית בכל השאלות השנויות במחלוקת, כמו גם בשאלות הרפואיות, שמורה לבית המשפט והוא אינו יכול להתנער מחובה זו" (ע"א 3212/03). על כן, "פער" כלשעצמו בין חוות דעת לבין קביעת מל"ל (שחבריה אינם יכולים לעבור תחת שבט בקורתו של ביהמ"ש) ובין חוו"ד של נבדקים שונים, ברגיל, אינם מספקים עילה למינוי מומחה נוסף ואף לא לבדיקה חדשה.

מינוי מומחה נוסף באותו תחום, בפרט כאשר מדובר במומחה מוסכם, נעשה במקרים נדירים וחריגים, בהם המומחה הראשון נפסל או חוות דעתו נפסלת או כאשר יש בלב היושב בדין ספק אם יכול הוא להכריע בתיק על סמך חוות דעתו ועדות המומחה המוסכם והמהווה כמומחה מטעם ביהמ"ש על פי ההסכמה ומהות ההליך (ר' רע"א 337/02 ו- 3212/03). לא הונח בסיס כדבעי לפסול את המומחה או את חוות דעתו ולא הונח בסיס לקבוע כי ניטע או מקנן ספק ביכולת לקבוע ממצאים והכרעה בהליך על סמך חוות הדעת והעדות.

התבססות התובע על קביעת המל"ל בענינו כמצביע על אי סבירות הערכת הנכות של המומחה לקויה משום שהראשונה אינה יכולה להוות ראיה מבחינת ממצאי הבדיקה להבדיל מקביעת הנכות כשלעצמה שנועדה לצרכי חישוב הניכוי ואין מדובר בהליך של הבאת ראיות לסתור. ברם, גם לאחר עיון בה אין להסיק כי עצם הפער או הממצאים מצדיקים מינוי מומחה נוסף או בדיקה חוזרת. המומחה נשאל בעדותו בענין, השיב, והערכת העדות וממצאיו יקבעו ככל הנדרש ע"י ביהמ"ש.

טענת התובע לאי ביצוע בדיקה "חשובה" ע"י המומחה או להתאמת סעיף ליקוי שונה או אחר מהנדרש, נענו ע"י המומחה בעדותו במענה לשאלות התובע והסקת המסקנות מכך יכולים להעשות וייעשו ע"י ביהמ"ש בפסה"ד ככל שידרש. אין מדובר בפגמים היורדים לשורש חוות הדעת המצדיקים פסילתה וכך גם לא ביחס להשוואת ממצאי חוות הדעת לחוו"ד של נבדק אחר. גם ענין מצבו הנוכחי של התובע והחמרה אפשרית נשאלו ונענו בעדות ובהשלכותיהם יהיה על ביהמ"ש ליתן דעתו ולפסוק בפסה"ד.

לפיכך ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים כאמור, מצאתי להעדיף את עמדת וטענות הנתבעת בתגובתה וגם על פיהם, לדחות את הבקשה.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת בבקשה וכן בשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ ומע"מ כחוק.

ניתנה היום, א' אייר תש"ע, 15 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

ההחלטה כפופה לשינויי  נוסח, הגהה ועדכון מתבקשים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: